אני כבר סיימתי תיכון...

אחרי החגים הגיע, ואיתו גם המבחנים.

עד לפני כמה שנים, כל העניין של המבחנים היה לי ממש סיוט. (חלק נכבד מהסיוט נשאר: ערימות לבדוק....).

הבאלגן התחיל עוד קודם: חלק מהתלמידות פשוט לא הגיעו להבחן. או שנבחנו וביקשו מבחן חוזר כי "המורה, לא הספקתי להתכונן..."

וכך מצאתי את עצמי רודפת אחרי מי שלא ניגשה למבחן/ מכינה שאלות למבחן חוזר / בודקת ערימות נוספות וכו'.

מה שנקרא: סיוט.

מה שעמד לי בראש היה, שכך אצליח לקדם יותר את הבנות מבחינה לימודית, אתן להם עוד צ'אנס, אבוא לקראתן.

Freekip

אבל קרה בדיוק ההיפך:

יותר ויותר תלמידות ניצלו את האופציה שפתחתי בפניהן, ותכלס, לא למדו למבחן, או לא לקחו אותו ברצינות.

יצא שלימדתי אותן איך לא להיות אחראיות: למה לעמוד בזמנים ולהתכונן טוב למבחן? בין כה וכה המורה מכילה אותנו, מאפשרת לנו להבחן במבחן חוזר, או לפעמים מבחן מותאם, רק כדי שנצליח.

לקח לי זמן להפרד מהמחשבה המוטעית הזו.

ומאז ענייני המבחנים יותר קלים (חוץ מהבדיקה שלהם...):

שבוע לפני תאריך המבחן אני מודיעה לתלמידות מה החומר, מתי בדיוק המבחן, ומוסיפה כמה הערות חשובות:

1. אין מבחן חוזר. (לכן מומלץ ללמוד טוב מראש)

2. אין דחיית מבחנים. (בת שדוחה מבחן, זה אוטומטית מוריד לה 10 נקודות מהציון)

3. במקרה ואינך יכולה להגיע למבחן, עלייך להודיע מראש, ותוכלי להבחן בחדר מבחנים, בלי שירד לך ציון על הדחיה (אחרי הלימודים).

4. בת שלא מגיעה ולא הודיעה מראש, הציון במבחן הוא אפס.

ומה בפועל?

התלמידות לומדות הרבה יותר ברצינות לקראת המבחנים.

לוקחות אחריות להגיע בזמן, להודיע לי במידה ולא יוכלו להגיע,

ובקיצור - האחריות להצלחה שלהן נשארת אצלן. לא אצלי. אני כבר סיימתי תיכון...