ולהתחיל מבראשית...

בתחילת כל שנה, כשהייתי מחנכת, נפגשתי עם היועצת על מנת לקבל ממנה מידע חשוב על התלמידות החדשות שאפגש איתן השנה. (על המשפחה, על התנהגות התלמידה ביסודי, על בעיות שאיתן היא מגיעה וכד').

במהלך השנים שמתי לב, שכל מה שנאמר לי מראש, אכן התקיים בכיתה: בת שהבנתי שהיא עם קשיי למידה- התקשתה גם אצלי, בת עם בעיות התנהגות וחוסר משמעת - התנהגה בהתאם למה שציפיתי ממנה: כאחת שעושה בעיות, בת שדווח לי מראש שיש לה קושי רגשי- אכן היתה עם קושי רגשי.

שנה אחת ביקשתי מהיועצת שתדווח לי רק "פרטים יבשים", שאני חייבת לדעת כמחנכת. (מוות במשפחה/ עולה חדשה/ וכד' )

למזלי, היועצת הסכימה, וקבענו שבעוד חודשיים נשב שוב על רשימת הבנות, ונבדוק אם יש צורך שתדווח לי יותר.

נכנסתי לכיתה החדשה, כמו לוח חלק בתוכי. לא ידעתי כמעט כלום על התלמידות החדשות, וממילא, ציפיתי שכולן ילמדו טוב, בלי קשיים חברתיים/ רגשיים/ קשיים לימודיים משמעותיים.

וראה זה פלא:

כמעט כל התלמידות שיתפו איתי פעולה, כולל כל מיני תלמידות שבפגישה השניה עם היועצת הסתבר שיש לכל אחת מהן עניין רגשי/ לימודי/ חברתי.

כמעט כל אותן הבעיות שהגיעו איתן מהיסודי, נעלמו כלא היו.

הבנות פתחו דף חדש מבחינתן, ומבחינתי.

מאז, אני משתדלת לא לשמוע כל מיני עניינים שאינם הכרחיים. זה רק עושה לי רע. גם להן.

וכשאני מגיעה נקיה ממידע על התנהגות בעבר של תלמידה זו או אחרת, לי הרבה יותר קל. גם להן.

למעשה, נוצרת הזדמנות לכל אחת מהן להתנהל ולהתנהג אחרת. גם לי...

באחד המקרים שאני ממש זוכרת, היועצת שאלה אותי בסביבות חנוכה, איך אני מסתדרת עם התפרצויות הזעם של תלמידה מסויימת.

Freekip

ת'אמת, לא הבנתי על איזו התפרצות היא מדברת. זו תלמידה מצויינת, שסך הכל ניסתה לגרור את המורות לכאסח.

לי מעולם לא היה כאסח איתה. אפס התפרצויות.

פשוט, כי לא ידעתי מראש שהיא התנהגה ככה ביסודי, וממילא ציפית ממנה ללמוד יפה, ולהשתלב עם הטוב שיש לנו להציע.

זכיתי. גם היא.

לא תמיד אני מצליחה "לא לקנות" את המידע שמגיע אלי באסיפות מורים. אבל משתדלת להזכיר לעצמי, שלכל תלמידה , וגם לי, יש את האפשרות להתנהג אחרת. זה עניין של בחירה.

מה שנקרא להתחיל מבראשית....