להיות בעמדה של רחפן

לפעמים בא לי לומר להורים שבאים אלי ליעוץ:

צילום מהאינטרנט

תהיו לרגע בעמדה של רחפן.

כזה שעולה גבוה גבוה, וממרחק מצלם את מה שמתרחש מתחתיו.

ולמה רחפן?

כי להורים קשה לפעמים לראות כמה טוב יש בילדים שלהם (ברור...כי כשילד מפוצץ ומכעיס אותך, קשה לזכור כמה טוב יש בו.)

אז איך יוצאים מהלופ הזה ? ( בו הילד מפוצץ אותנו ואנחנו מגיבים בכעס / אכזבה / חוסר אונים וכד', ואז מרגישים רע עם עצמינו על שהגבנו ככה ושוב, הילד מכעיס, וזה מוביל לתגובה קשה שלנו, והתוצאה: רע לנו...ושוב...)

אחת הדרכים הכי מוצלחות שאני מכירה זה להיות בעמדה של רחפן. כלומר, להתרחק טיפה מהסיטואציה, "לרחף" מלמעלה , ואז ממרחק, פחות מתמקדים בדברים הגרועים, פחות רואים אותם, ובמקום זאת, רואים איזה יפה וטוב הילד שלנו.

ונוצר לופ חדש:

אני רואה דברים טובים בילד שלי ומגיבה בטוב ובכיף.

ואז, הילד שלי פחות מכעיס ופחות מפוצץ, וזה גורם לי לראות בו עוד דברים טובים שאליהם אני מגיבה ברוגע יחסית וגם כשיש מעידות פה ושם אני פחות כעוסה ...

על זה נאמר: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן..."